טיפולי פיזיותרפיה ל-Interstitial Cystitis ותסמונת כאבי אגן כרוניים

רצפת אגן

רובנו (בעיקר נשים) חווינו  פעם אחת או יותר, דלקת בשלפוחית השתן. על פי ארגון הבריאות העולמי י 50% מהנשים חוות דלקות בשלפוחית השתן.

זהו מצב שהינו מגביל, מעיק ולמרבה הצער, לעיתים קרובות חוזר על עצמו. הסימפטומים הנפוצים הם תכיפות ודחיפות במתן שתן, כאבים בזמן שהשלפוחית מתמלאת, צריבה וכאב בזמן מתן השתן.

בד"כ אנו פונים לרופא ובבדיקת השתן (תרבית שתן) מוצאים את החיידק שהביא עלינו את הצרה הזו. מזמינים את שירותי ההדברה "אנטי-ביו" ושולחים את החיידק הסורר לבלות בגיהינום.

אבל…אבל.. כן, יש אבל!

מה קורה בעצם כשאנו חווים סימפטומים כאלו, אך אין הוכחה מעבדתית לקיום דלקת או זיהום ולא נמצא חיידק בתרביות שתן?

במצב כזה, הרופא וגם אנחנו עומדים כתועים בפני שלפוחית השתן הדואבת.

לצערנו, ברוב המקרים תרבית השתן חוזרת שלילית והמטופל נשאר בסבלו ללא מענה, ולרופאים אין הרבה מה להציע.

איך נקראת תופעה כזו, ומה ההסבר המדעי לכך?

מצבים כאלו, שאין הימצאות חיידקים, מוגדרים ומכונים בשמות כמו:

  • IC (Interstitial Cystitis)
  • PBS( Painful Bladder Syndrome)
  • Prostatitis
  • CPPS(Chronic Pelvic Pain) Syndrome

Mayer & Bushnell (2009) הסבירו את העניין הנ"ל ומצאו מכנה משותף ביולוגי ופסיכולוגי בין התסמונות הללו.

חוקרים אלו מסבירים כי קיימים גורמים קודמים בכל התסמונות הללו, וכמו כן יתכן ויש שינויים אנטומיים/פלסטיים במערכת העצבים המרכזית שגם תורמים לא פחות.

מאז הופעת מחקרי הדמיית המוח, נשפך מעט אור על מנגנונים עצביים אשר נראים משותפים בבעיות שונות.

ברמה הפרקטית/מעשית, אם אין חיידק או דבר אחר אשר נחשב "רפואי", אזי אפשר להתחיל לחשוב שניתן לטפל בכאב באמצעים פיזיקליים אשר מתבססים על הקשר בין שלד/שרירים/ עצבים ואברים פנימיים ולהיפך (Viscero-somatic and Somato-visceral reflex).

כאב אגן כרוני (Chronic Pelvic Pain)

תסמונות כמו: מעי רגיש, פיברומיאלגיה, וולוודיניה, אנדומטריוזיס, ,IC , כאבים אנו-רקטליים ועוד, מקבלים יותר התייחסות בשנים האחרונות, אך עדיין כל סינדרום נלמד בנפרד על ידי מומחים ספציפיים לכל תחום.

קיימות עדויות מצטברות כי לכל התסמונות הללו, הנמצאות תחת "מטריה" גדולה הנושאת את השם Chronic Pelvic Pain) CPP) שהינו מונח כללי אשר מתאר את מה שחווה המטופל (לדוגמא – "כל הזמן כואב לי באזור האגן"), לתסמונת CPP הקיימת אצל מרבית המטופלים, יש גם בעיות נלוות משותפות כמו: דיכאון, עייפות כרונית, PTSD, חרדה, מתח, (טונוס) גבוה של שרירי רצפת האגן, שרירי האגן ושל השרירים הסובבים, וכמו כן כאבים באזורים הגניטליים וסביב האגן .

מכאן נכון יהיה להסיק כי הטיפול במטופלים הסובלים מסינדרומים אלו צריך להיות עם הסתכלות כוללנית ולא ספציפית ולהיות מורכב מדיסציפלינות טיפול שונות כמו רופאים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים ותזונאים.

פיזיותרפיה לרצפת האגן – פתרון אפשרי לטיפול בכאב

בתחום הפיזיותרפיה, ניתן על סמך הבנת סיפור המטופל במלואו וכן על בסיס ממצאים פיזיקליים ואחרים , לקבל תמונה אשר תסייע לנו בבניית תכנית או מתווה של התערבות באמצעות פיזיותרפיה.

להלן מספר ממצאים קליניים אשר קיימים במצבים כאלה:

      • בנשים עם ICנמצא לרוב טונוס מוגבר של שרירי רצפת האגן (2016 Ackerman).
      • שרירי רצפת אגן שנמצאים בטונוס גבוה יכולים לגרום לסימפטומים הדומים לדלקת בשלפוחית השתן (Pastore 2012).
      • נקודות טריגר על שרירי סובבי האגן (כמו שרירי הבטן ו\או שרירי הירך) עשויים לגרום לתכיפות במתן שתן, לדחיפות ולצריבה במתן השתן (Pastore 2012).
      • לרוב הגברים המאובחנים עם Prostatitis, למעשה מעולם לא היה זיהום של הפרוסטטה(Potts 2016).
      • פיזיותרפיה לרצפת האגן עשויה לשפר את הלקויות הללו ולהוביל לירידה והקלה בסימפטומים ( 2011 Bassaly ).

קיימים מספר מחקרים שעסקו בקשר בין דיספונקציה של שרירי האגן ורצפת האגן ובין הסימפטומים של IC , של Prostatitis  ,PBS , ושל כאבי אגן כרוניים (Bedaiwy 2013) .

המחקרים הראו שדיספונקציה בשרירים הללו יכולה לחקות דיספונקציה של מערכת השתן. זה ממצא חשוב כי אין רק מצבים בהם מחלה פנימית יכולה לחקות בעיה "תמימה" במערכת השלד-שרירים, אלא גם להיפך ( Peters 2007).

ההסבר מתבסס על הקשרים הוויסצרו-סומטיים והסומטו-וויסצרליים, זאת אומרת – הקשרים וההשפעה בין האברים הפנימיים לבין השלד-שרירים ורקמות החיבור (soma) ועל הקשרים וההשפעה בין הסומא לאברים (Gerwin 2010).

כדי לסכם בקצרה את הנאמר לעיל, מטופלים הסובלים מתסמונת אלו עשויים לצאת נשכרים מהערכה של פיזיותרפיה לרצפת האגן בכדי להחליט אם חוסר תפקוד של רצפת האגן הינה הגורם לסימפטומים שלהם.

השפעת הטיפול הפיזיותרפי על פי מחקר

להלן מחקר לדוגמא על השפעת הטיפול הפיזיותרפי בבעיות הנ"ל:

מחקרם של  Kotarinos  ו – Fitzgerald משנת 2009 מתאר טיפול פיזיותרפי ברקמה המיופציאלית (רקמת שריר, פאציה) אשר גורמת לבעיות המלוות בכאבי אגן כרוניים על רקע אורולוגי.

המחקר הראה שמבין שתי קבוצות של חולים עם כאבי אגן כרוניים ממקור אורולוגי ,קבוצה אחת, שקיבלה טיפול פיזיותרפי מסוג מיופציאלי ספציפי לאזור האגן, לעומת קבוצה שנייה שקיבלה טיפול מסוג כללי.

התוצאות היו שהקבוצה הראשונה השתפרה באופן משמעותי ביחס לקבוצה השנייה.

צריך להתייחס בהסתייגות לתוצאות מחקרים מסוג זה כי חסרה קבוצת ביקורת וכן הטיפול החליפי אינו מהווה באמת טיפול מקביל אשר יש בו סיכוי סביר לתועלת תרפויטית בשל כלליותו.

אפשר אולי ללמוד מכך שטיפול ידני שמכוון באופן ספציפי לאזור רצפת האגן והאגן, עשוי להיות מועיל, בתנאי שמבססים אותו על נתונים מדויקים ככל שניתן מתוך סיפור המטופל והערכתו הפיזיקלית.

יש לציין שתפקיד הפיזיותרפיה במקרים כאלו אינו מסתכם אך ורק בטיפול מנואלי, אלא גם בשיתוף ידע משטחים רבים אשר מעניינים את המטופל או אשר עשויים לתרום לו להתמודד עם בעייתו.

לסיכום, למי שעוסקת או עוסק בעבודה הקלינית בתחום רצפת האגן ומתבונן התבוננות עמוקה בתופעות הללו וחוקר אותן מבחינה קלינית, בד בבד עם חיפוש הסברים בספרות, מגלה שלפיזיותרפיה יש מה להציע במצבים כדוגמת אלו המתוארים למעלה.

שלכם,

נורית זבולון, פיזיותרפיסטית בתחום רצפת האגן

מעניין? מועיל? שתפו את הפוסט ותעזרו למישהו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
סגירת תפריט
WhatsApp chat